על ניתוק תקשורתי והימין החדש

אז עברו כמה ימים ואני מרגיש יותר בנוח לכתוב על הימין החדש. מראש אציין שאני די אזהר בכבודם של חברינו בנט ושקד, ולו בגלל שיש לי חברים ומכרים אשר הצביעו לימין החדש ורצו בהצלחתם. תחת המגבלה הזאת, אני אתייחס לבנט ושקד רק דרך הפריזמה של יחסם עם התקשורת ובפרט, הניתוק התקשורתי בסיקור שלהם.

מי שנמצא מספיק זמן בטוויטר יכול בקלות להבחין שלימין החדש יש די הרבה תומכים בעלי משקל סגולי לא זניח, ובמיוחד בתקשורת. הסיבות ברורות: הם צעירים, רעננים, מלאי אמביציה, אידיאולוגים ועוד. לא מעט אנשי תקשורת בימין תומכים בהם בצורה ברורה, ואני מניח שזה נובע בעיקר מההערכה שיש כלפיהם כאידיאולוגים (בניגוד, לדוגמא, לביבי ולליכוד).

עכשיו, אין שום בעיה עם התופעה הזאת עד לנקודה שהיא מעוותת את תמונת המציאות (ייתכן שזה גם מה שפגע בהתנהלות של בנט ושקד). בפרט, אני זוכר כמה וכמה כתבות על איילת שקד בהן נרמז שהיא עתידה להיות ראשת ממשלה, שבכירי הפוליטיקאים בימין צריך לחשוש ממנה, ועוד סופרלטיבים רבים.

הבחירות האחרונות הראו כי התמונה אשר הצטיירה בתקשורת וברשתות החברתיות שונה לחלוטין מן המציאות. המשקל הפוליטי של שקד ובנט (במיקומם הנוכחי במפה הפוליטית) קרוב משמעותית לפייגלין מאשר לליברמן או אפילו כחלון. אל מול ביבי, סער, או כץ - אין בכלל על מה לדבר.

לכן, בניגוד לניתוק הקבוע שיש בתקשורת ביחס לשמאל ולביבי, הפער המשתקף בסיקור של הימין החדש מראה שהבעיה כנראה יותר עמוקה מאשר העמדות הפוליטיות של העיתונאים. הסיקור התקשורתי והרשתות החברתיות פשוט לא משקפים נכון את המציאות, מימין ומשמאל.